החלטה בתיק ב"ל 16487-03-12

1.                בפנינו תביעה להכרה באירוע הלבבי שפקד את התובע ביום 27.5.11 כפגיעה בעבודה כמשמעות מונח זה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן - החוק).

2.                במכתבו מיום 14.7.11 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו, מן הטעם שלא הוכח קיום אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא להופעת הכאבים בחזה מיום 27.5.11 וכי כאבים אלה הופיעו על רקע מצב תחלואתי טבעי.  כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן.

3.                בתאריך 11.10.12 נשמעו בפנינו עדויות התובע, והמפקח האזורי על הביטחון של חברת החשמל מטעם חברת עמישב שירותים בע"מ בה עבד התובע, מר אדיר חריר (להלן - המפקח), אשר הגישו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית.

עובדות המקרה

4.                התובע, יליד 1967, הועסק משנת 2006 ובמועד הרלבנטי לתביעה בעבודות שמירה בחברת עמישב שירותים בע"מ (להלן - עמישב). במסגרת עבודתו, הוצב התובע בעבודות שמירה במתקני חברת החשמל, כאשר בימי שישי בשבוע הוצב התובע בדרך כלל בין השעות 06:00 בבוקר עד 14:00 בצהריים כשומר יחיד במתקן חברת החשמל בנשר העונה לשם אורים (להלן - מתקן אורים) (עמ' 2, ש' 7-18, ש' 23-24).

5.                כך תיאר המפקח בעדותו את מתקן אורים (עמ' 7, ש' 13-17):

"זה מתקן שנמצא בפאתי נשר, מקום די מבודד. הגישה אליו היא גישה ספציפית למתקן עצמו. מי שלא מגיע למתקן אין לו מה לעשות שם. מעבר לזה זה מתקן די מבודד. יש שער תחתון, החלק התחתון זה תחילת עליה, ויש גם מבנה עליון שיושב שם שומר. השומר משנה מיקום בין העמדה למטה והעמדה למעלה בהתאם לנהלים. יש רק שומר אחד."

6.                בהודעתו לחוקר הנתבע מסר התובע כי ביום שישי, 27.5.11, הגיע לעבודתו בבוקר בעודו חש בטוב, ובשעה 9:30 לערך דיווח למפקח במכשיר הקשר על חסימת שער הכניסה למתקן אורים על ידי מספר תלמידים מבית הספר הסמוך, בני 17 שהחנו את רכביהם צמוד לשער המתקן מסיבה לא ברורה. התובע הדגיש בהודעתו כי המדובר במקרה הראשון מסוגו, בו מגיעים תלמידים לכיוון מתקן אורים, כשעל פי הוראת המפקח נדרש התובע לפנות את התלמידים והרכבים מיד; פניית התובע לתלמידים בדרישה להתפנות מהמקום נענתה בסירוב וכלשון התובע בהודעתו לחוקר הנתבע " פתחתי את השער הראשי היה לי ויכוח איתם הם טענו שלא יודעים מי בעלי הרכבים אמרתי שלא אוותר עד שיפנו את הרכבים. זה נמשך כחמש שש דקות בערך. עם סיום השיחה התחלתי להרגיש לחץ בחזה סגרתי את השער הראשי ודיווחתי למפקח על שפיניתי חלק מהרכבים." לגרסת התובע, אחת לשעתיים נדרש לסייר במתקן אורים (עמ' 2, ש' 31-32), כאשר בסיור השעה 10:00 בבוקר המשיכו לפקוד אותו לחצים חזקים בחזה מלווים בתחושת תעוקה והזעה, ובסיור האחרון במתקן בשעה 12:00 הלחצים וההזעה התגברו והחלו כאבים ביד שמאל; התובע דיווח על מצבו לאחראי המשמרת, הוזמן אמבולנס והתובע הובהל לבית החולים בני ציון, כשבמהלך אשפוזו צונתר התובע בליבו, הכל בהתאם לחומר הרפואי שצורף ( נ/2, ש' 4-22).

7.                התובע העיד כי התקרית עם התלמידים ביום 27.5.11 היתה חריגה ביותר, שכן לדבריו אמנם עבודתו מזמנת לו ויכוחים מעת לעת, אולם מעולם לא היו לו ויכוחים כלשהם במתקן אורים, אשר הינו מתקן מבודד ושקט, ומעולם לא הגיעו אליו אנשים או תלמידים מבית הספר הסמוך (עמ' 4, ש' 23-31); לכל היותר הגיעו לגרסת התובע עובדי חברת החשמל, ואף זאת לעיתים נדירות, כדי לבצע עבודות במקום ובמקרים כאלה התובע היה מזהה את העובדים בשער ופותח אותו ללא כל בעיה (עמ' 3, ש' 13-25).

8.                בהודעתו לחוקר הנתבע מסר התובע כי העימות עם התלמידים לא היה מלווה במכות, צעקות או קללות ( נ/2, ש' 24-26); לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד התובע כי העימות המילולי עם התלמידים ארך 5-6 דקות וכך תיאר את תחושתו במהלכו (עמ' 5, ש' 5-13):

"זה היה כמו נצח בשבילי. היו תלמידים שנעמדו על צלע ההר, אחד משמאלי אחד מימיני. הלחץ שלי זה שזה סיטואציה שנתקלתי בה פעם ראשונה ולא ידעתי איך הם יתנהגו אלי, אני אחד מול רבים, אני עם הפנים אליהם, נלחצתי גם מהעניין שפחדתי שתוך כדי שאני עם הפנים אליהם מישהו יכנס לי לתוך השער מאחורי ואז אני אכנס לתוך אקסטזה. הם ממש הציקו לי. הם גיחכו, היו צעקות, וקללות. גם אני צעקתי לעברם שיוציאו את הרכבים משם. תוך כדי שאני יורד הם כבר מתחילים לעלות עם הרכבים שלהם. בזמן הזה הם כבר החנו את המכוניות וחלק עלו למעלה וחלק נשענו על המכוניות. זו היתה איזה מסיבה לא זוכר מאיזה סיבה."

כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית כיצד גרסתו זו מתיישבת עם הדברים שמסר בהודעתו לחוקר הנתבע, כך היתה תשובתו (שם, בש' 18-22):

" מה שאני מספר פה זה אחד לאחד כל מה שקרה. מה ששאל אותי (החוקר) אולי הוא שאל אותי שאלה כוללת. היה לי שם ויכוח חריג שלא קרה לי אף פעם מימי."

9.                גרסת התובע לעניין אופיו המבודד והשקט של מתקן אורים, והעובדה כי לא מגיעים אליו מבקרים / תלמידים כלשהם אושרה בעדות המפקח (עמ' 7, ש' 13-26). עוד אישר המפקח בעדותו כי התובע דיווח לו אישית, בזמן אמת, על האירוע באמצעות מכשיר הקשר, כאשר לגרסת המפקח " מתון (צ"ל "מטון") דיבורו הבנתי שהוא ממש בלחץ וביקשתי ממנו שידאג לפינוי השער. זאת הפעם הראשונה ששמעתי את דהן דניאל (התובע) כשהו (כך נרשם במקור) בלחץ." (סע' 2 לתצהיר המפקח). כך העיד המפקח בחקירתו הנגדית לעניין השיחה בינו לבין התובע במועד התקרית עם התלמידים (מעמ' 7, ש' 31 עד עמ' 8, ש' 18):

ש. אתה אומר שבמתקן הזה דיווח לך התובע?     
ת. כן, בקשר באופן אישי אלי. הוא דיווח לי על כך בשעות הבוקר.         
ש. ומה הוא אמר לך?                       
ת. שיש לו רכבים שחוסמים את השער, ויש ילדים באזור. ביקשתי ממנו שיגיע לשער לפנות את השער כי השער אמור להישאר סטרילי ונקי.

ש. אתה אומר מטון דיבורו הבנת שהוא בלחץ?